זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו (יד – ב)
לכאורה יש לתמוה, לשם מה צריך המצורע להביא קרבן, והלא יסורים ממרקין כל עוונותיו של אדם ולמה איפוא לא יתכפר חטאו על ידי היסורים שבאו עליו עקב הצרעת?
ברם, דבר זה, שיסורים ממרקין כל עוונותיו של אדם, למדו חכמינו מקל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהן אחד מאבריו של האדם – עבד יוצא בהן לחרות, הרי יסורים שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה (דברים ה'). והנה עבד הרי אינו יוצא לחרות אלא אם קטע לו האדון ראשי אברים שאינם חוזרים, אם כן אפשר להביא מזה ראיה רק על יסורים שאין להם עוד רפואה; אבל אם המצורע נתרפא מצרעתו, הרי מתברר שהיו אלה יסורים שיש להם רפואה, ואם כן אפשר שאינם מכפרים ולכן עליו להביא קרבן בתור כפרה.
זהו שמתכוין הכתוב לומר: "זאת תהיה תורת המצורע" – שעליו להתכפר על ידי קרבן; ואם תשאל, למה לא יכפרו עליו יסוריו? הרי התשובה היא: "ביום טהרתו" – הנה הלא נתרפא סוף סוף מצרעתו, ויסורים שיש להם רפואה אי-אפשר ללמוד משן ועין שהם מכפרים… (דברי הגאונים בשם הגאון מהר"ם אש ז"ל).
זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו (יד – ב)
תורת המוציא שם רע, שהנגעים באים על לשון הרע (מדרש וגמרא).
חטא לשון הרע הוא כה חמור, שלא זו בלבד שאסור לדבר בגנותו של הזולת, אלא חכמינו הזהירו גם שלא לדבר בשבחו של הזולת, כי "מתוך שבחו אתה בא לידי גנותו". כן הזהירו חכמינו על "אבק לשון הרע", שלא יאמר אדם: "נורא בי פלניא" – כלומר, בביתו של אדם פלוני אפשר למצוא תמיד אש בוערת, לפי שזה עלול להתפרש כאילו אותו אדם להוט יתר על המידה אחרי האכילה ותדיר מבשלים ואופים בביתו. וכיוון שדיבורים כגון אלו נחשבים גם הם לאבק לשון הרע, אכן אמרו חכמינו שקשה מאוד להזהר בכך – "שלושה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום… אבק לשון הרע". בזה היה המגיד מקלם ז"ל מפרש את הפסוקים בתהילים: "אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני… נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיני תבער אש דברתי בלשוני" (תהילים לט – ב, ג, ד) – דוד המלך תוהה ותמיה, על שום מה נענש ביסורים בעוד שהוא היה נזהר מלשון הרע, ולכן הוא אומר: "נאלמתי דומיה" – הן כה שמרתי את לשוני, עד כי נאלמתי בדומייתי לבלי להוציא מפי דבר רע על איש; יתרה מזו: "החשתי מטוב" – נמנעתי אפילו מלומר דבר טוב על איש, שלוא לבוא לידי דיבור רע, ואף על פי כן "וכאבי נעכר" – על שום מה הנני כואב ומנוגע ביסורים? ברם "חם לבי בקרבי" – לבי מתלהט ונצרב בהעלותי על זכרוני, כי "בהגיגי תבער אש" – שאמרתי דברים שאינם אלא אבק לשון הרע בלבד, כגון: בביתו של פלוני תבער תדיר אש (שזה מסמל את המושג אבק לשון הרע) – "דברתי בלשוני" – גם זה נחשב לדיבור לשון הרע ולכן אני מנוגע ביסורים…
זאת תהיה תורת המצורע (יד-ב)
המצורע – המוציא שם רע (מדרש רבה).
רצה רבי הקדוש ללמד את תלמידיו להקפיד על דבוריהם. הזמינם לסעודה, וציוה להניח לפניהם על השולחן לשונות מבושלות. חלק מהלשונות – רכות היו, כי התבשלו די צרכן. אך אחרות היו קשות, שכן לא התבשלו די הצורך. גם רבי עצמו השתתף בסעודה, וכמארח הפציר בתלמידיו לאכול מהלשונות. והנה, שם ליבו לכך שאיש מבין התלמידים לא נטל לצלחתו מן הלשונות הקשות. רק הלשונות הרכות, המשובחות, הובאו אל פי התלמידים. התבונן רבי במעשי תלמידיו ואמר להם: "תנו דעתכם למעשיכם: הנה, כולכם בחרתם בלשונות הרכות, ואת הקשות הנחתם בצד. נהגו כך תמיד: כאשר מדברים אתם איש עם רעהו, בחרו בלשון רכה, דברו בנחת, ואת הלשון הקשה את דברי הכעס הניחו בצד!"
לכן נאמר כל העולם כולו מתקיים בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו שלשונם רכה שנאמר "לשון רכה תשבר גרם" 'תשבר גרם' ראשי תבות תינוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלות.
המצורע – המוציא רע (חז"ל).
חכמים אמרו, שנגעים באים על חטא לשון הרע. המדרשים וספרי המוסר מרחיבים את הדיבור על חומר החטא של לשון הרע, שלא זו בלבד שחטא זה נמנה בשורה אחת עם העבירות החמורות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים – אלא שהמדבר לשון הרע גם מטמא את פיו ואפילו דברי תורה ותפילה שיוצאים מאותו פה נטמאים ונופלים לידי כוחות הטומאה. לפיכך אמר דוד המלך: "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב" (תהילים לד- יד, טו) – אין ערך לעשיית הטוב אלא אם כן שומרים על הפה מלשון הרע, שאילולא כך אין הטוב מגיע לעולם למקומו הנכון. אבל אם המצורע חוזר בתשובה ומיטהר מחטאו, אזי באים על תיקונם כל דברי התורה שלמד עד כה, ורק עתה הם נזקפים לזכותו. זהו שאמר הכתוב: "זאת תהיה תורת המצורע" – התורה הנלמדת על ידי המצורע מתקבלת רק "ביום טהרתו" – שאז היא באה על תיקונה, ואילו עד לטהרה אין לה כל ערך. (קומץ מנחה). לפיכך אמרו חכמינו על בעל לשון הרע: "מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא" – רק עתה "ביום טהרתו" עשוי לימוד התורה להביא לו רפואה, ואילו לפני כן, בטרם נטהר וחזר בתשובה, אין זה מועיל לו ולא כלום … (אור לחיים).
