מקוואות וטהרת המשפחה

מהבדל נוסף בין מעיין לבין מקווה, הוא שמעיין יקרא "מים חיים", וישנם טמאים (כגון זב ומצורע) שטבילה תועיל להם רק אם יטבלו במים חיים כלומר במעיין, ולא במקווה.
כמות המים במקווה של מים עומדים הוא ארבעים סאה.
לפי שיטת הרב אברהם חיים נאה ארבעים סאה הם כ-332 ליטר. לפי שיטת החזון אי"ש ארבעים סאה הם כ-573 ליטר. כיום, אין מקוואות שמקילים לנהוג כשיטת הרב נאה וכולם מחמירים כחזון אי"ש ואף מוסיפים עוד מים, ליתר ביטחון.
פרט נוסף עליו חייבים להקפיד בבניית מקווה, הוא שלא יהיו "מים זוחלין". כלומר, מקווה של מים עומדים (שאינם מי מעיין) נפסל אם המים זזים בתוכו, כלומר אם יש חלחול אפילו דקיק של מים לתוך הקרקע, המקווה פסול. לכן בבניית מקוואות, מקפידים מאוד לאטום לחלוטין את קרקע הבורות וקירותיהן.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין,
וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל ל״ו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה י״ז)
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל (משנה מסכת יומא פרק ח׳).