ת.נ.צ.ב.ה.

הפוסט  הרה"צ רבי ישי שרעבי זצוק"ל   הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

הרה"ג ר' יחזקאל זצ"ל,נולד בפרס לאביו הרה"ג ר' מאיר הכהן זצ"ל,בשנת תרע"ד.
בהיותו כבן ארבע שנים,נתייתם מאביו,ובגיל שבע עלה ארצה עם אימו המנוחה מרת טוטי שרה ז"ל ושלושת אחיו.
המשפחה התיישבה בירושליים,ור' יחזקאל הוכנס לבית המדרש היסודי-"דורש ציון",שאותו סיים בהצטיינות.
עם סיום לימודיו בבית המדרש הנזכר,למד ר' יחזקאל בבית המדרש למורים "מזרחי" בירושליים,ולאחר מכן נכנס לישיבה הגדולה "פורת יוסף",שבחן חומות ירושליים. כאן ספג תורה,מפי מאורי הדור וביניהם:הרה"ג הראשל"צ ר' יעקב מאיר,הרה"ג עובדיה הדיא וגדולי תורה אחרים.
ר' יחזקאל השתלם בכל חדרי התורה,כמנהג וכדרך רבני הספרדים דאז. והיו נהירים לו שבילי הפשט,הדרש,הרמז והסוד.וכן היה בקי בגפ"ת ובתורה שבע"פ לענפיה.פרט לכך,השתלם גם במלאכת הקודש-מילה,וקיבל תעודת מוהל מוסמך.רבנו היה גם בעל ידע מעשי,במלאכת שו"ב עופות ובהמות.עוד בהיותו עול בימים,קיבל הסמכה לרב מהרה"ג עובדיה הדיא זצ"ל,בתעודת הוראה :יורה-יורה,ידין-ידין,שאושרה ע"י ביהד"צ של הספרדים בירושליים.
את סמיכתו לשו"ב,קיבל מהרה"ג ר' מרדכי מיוחס זצ"ל,באישור ביהד"צ הנ"ל,ומכב' הרה"ג הראשל"צ ר' יעקב מאיר זצוק"ל.
רבנו יצק מים ע"י הסבא קדישא,הנודע בשערים,הגדול בענקים,הגרש"א אלפאנדארי זצלה"ה, והיה מבאי ביתו הקרובים ומן הבודדים שנשאו חן וחסד בעיניו,וערכו עמו את סדר הפסח מידי שנה.
רבינו היה גם ממקורביו של הרה"ג מעוז ומגדול כמוהר"ר נסים אלישר זצ"ל.
ר' יחזקאל היה אף ממקורביו,מיודעיו ומבאי ביתו של הרה"ג הראשל"צ כמוהר"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל זצוק"ל,והורה בישיבתו "שערי ציון" בירושלים,במשך שמונה שנים תמימות,ואף נשא ונתן עמו בהלכה ובשו"ת.
רבנו היה בכתובים,גם עם האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון,הרבי מלובביץ' שליט"א,מניו יורק של ארה"ב.
במשך רבות בשנים,היה רבנו ממרביצי התורה בירושלים,ודמות מוכרת בנחלאות,בשכונת הפרסים,ובעיר העתיקה.ר' יחזקאל הכהן היה רב ומגיד שיעור בבתי כנסת רבים בירושלים,והעמיד תלמידים הרבה,המשמשים בקודש ברחבי הארץ.
רבנו ייסד בירושלים לראשונה,את חברת התהילים "בני-עמי" לאמירת תהילים בשבתות,בבתי כנסת רבים בירושלים.
בשנת תשי"ב,מונה ר' יחזקאל כרב לעדת הספרדים וחבר הרבנות הראשית בעיר רחובות.
מינויו זה ניתן לו ע"י הרבנות הראשית לישראל,בנשיאותם,בחתימתם ובאישורם של הרבנים הראשיים לארצנו,הלא הם:הרה"ג מהרי"א הרצוג זצ"ל,והרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל.
מינוי זה נתקבל על ידו,לאחר הפצרות מרובות של הראשל"צ בן ציון מאיר חי עוזיאל,שכן רבינו היה רחוק מן הרשמיות ומן השררה,והעדיף על פניהן הרבצת התורה ברבים כאחד העם.
בראשית שנת תשי"ט,נתמנה לרב העיר רחובות,ע"י הרבנות הראשית לישראל,ובאישור הרבנים הראשיים,הרה"ג מהרי"א הרצוג והרה"ג הראשל"צ יצחק נסים זצ"ל.ובתחילת שנת תש"ך,נכנס מינויו כרב העיר רחובות בתוקף רשמי,גם ע"י שר הדתות הרה"ג י.מ. טולידאנו זצ"ל.במשך שנות כהונותו כרב העיר,שימש רבינו לעיתים,גם כדיין בביה"ד הרבני ברחובות.

עד מהרה התחבב רבנו,על ציבור העיר רחובות,שהכירוהו כרב נעים הליכות,גדול בתורה,בחכמה ובעצה,ועל הכל כמופלג בענווה.
רבינו היה מעורה היטב בחייה הדתיים והתורניים של העיר רחובות,והוא עשה רבות להאדרת התורה בה,ולחנוך הציבור במורשת ישראל סבא,אף כאן העמיד תלמידים הרבה,הגיד שיעורים בבתי כנסת ובבתי מדרשות,ושמו הלך לפניו כבקי בכל חדרי התורה.עד מהרה הלך שמעו דרומה,ונהרו אליו רבים מיושבי הדרום,לשמוע תורה,עצה והדרכה מפיו.
רבנו לא היה מאלה היושבים על כיסאם,אלא ירד אל העם,והיה ער לבעיותיו ולצרכיו,ועשה כל שלאל ידו למלא צרכים אלה.עממיותו שבתה את הלב,סבר פניו,חיוכו,וקולו הרגוע קרבו לבבות,ואכן רבים השיב רבנו מעוון.כוחו של רבנו היה גדול בנגלה כבנסתר.הוא היה מיודעי הח"ן המעטים שנשארו בדורנו.כשבועיים לפני הקראו לישיבה של מעלה,מונה כראש ישיבת המקובלים "בית-אל" בירושלים.כשנודע לו דבר המינוי,שאל בהשתאות: " אני? מי ומה אנוכי שאכהן במשרה רמה זו? " אכן עניו גדול היה רבנו.כל ימיו ראה עצמו חסר עדיין,אע"פ שהיה מוכתר בכליל השלמות.בתורת הח"ן,ניתן לומר שרבנו היה משיירי כנסת הגדולה.
לסיום נאמר,אכן חסר העולם עם הסתלקותו של איש צדיק,תמים,חסיד וישר זה,שכל ימיו עברו עליו בקדושה ובטהרה,בעבודת האל לשמה מאהבה ושמחת לבב.אף נשמתו עלתה לישיבה של מעלה ביום ג' כסלו תשל"ד בקדושה ובטהרה,לאחר שטבל במקווה ישראל ועלה ונסתפג.עליו אמר ר' יהודה:"אשרי מי שעמלו בתורה,גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם",ועליו אמר שלמה בחכמתו: "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הולדו". חבל על דאבדין ולא משתכחין. ת.נ.צ.ב.ה.

הפוסט הרב יחזקאל כהן זצ"ל הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

קווים לדמותו של הרב יוסף בן משולם יחיא זצ"ל הרב הראשי לעדת התימנים ברחובות
וסגן נשיא איגוד רבני תימן בישראל

המשפחה בתימן
הרב יוסף בן משולם יחיא מנוחתו עדן, נולד בירח שבט שנת תרנ"ח, לאמו הצדקת ג'אזל לבית שלום שרעבי נ"ע, ולאביו החכם הרב משולם יחיא זצ"ל, בכפר רועאש שבחלק הדרומי מערבי של ארץ תימן.
העלייה לארץ ישראל
באביב תרע"ב קמו כאיש אחד, כל בני בית אב משולם-יחיא, האם ג'אזל, והילדים: יוסף, אהרון, סעדיה ומרים, ואיתם חלק מהקהילה היהודית בכפר. ללא חמת מציק ובאין מחסור חומרי, כשבליבותיהם פעמו געגועים לציון, נטשו את כל אשר להם ושמו פעמיהם לארץ האבות.
בני משפחת משולם יחיא ובודדים מן העולים, הופנו על פי הוראת אנשי המשרד הארצי-ישראלי, למושבה מנחמיה שבעמק הירדן על מנת להשתקע בה, אך אורחות חייהם הדתיים של העולים מתימן לא תאמו את אורחות חייהם של המתיישבים האחרים במנחמיה דאז, בני המשפחה ביקרו בטבריה והשתטחו על קבר הרמב"ם זצוק"ל, הם גם ניסו להתיישב בטבריה ואבי המשפחה אף החל לעבוד בניקור (בשר) לצורכי הקהילה היהודית במקום, אולם בהעדר מנין מתפללים כמנהג תימן החליטו בני המשפחה להתנחל בקרב אחיהם בני תימן בשכונת שעריים – רחובות.
ההשתקעות בארץ ישראל
בהגיע המשפחה לרחובות, עסקו בני המשפחה בכל מלאכת עבודה, בשכרם המועט ובמעט הזהובים שהביאו עימם מתימן, הקימו צריף למגורים ובאגפו בית הכנסת (כהמשך למה שהיה בתימן), שקיים עד עצם היום הזה, אליו חזר לאכסנייתו ספר התורה העתיק שליוה את המשפחה במשך דורות וגם בדרכם ארצה.
רבי יוסף שהגיע לארץ, לאחר שהיה לבר-מצווה, קיבל עליו ביתר שאת את עולה של תורה, הוא המשיך להתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים, ככתוב: "…והווה מתאבק בעפר רגליהם…" (אבות א', ד') נתוודע לעוסקים בתורה ובחברותא, והם היו נועדים רבות ב"שקלא וטריא".
על שלושה דברים העולם עומד:
על התורה…
בחרדת קודש היה נוהג הרב יוסף, בכל מה שנוגע היה לבית הכנסת שהקים בביתו, שבשבילו היה למקדש מעט. הרב יוסף היה אוהב להסתופף בין כתליו, ביניהם העמיק בסתרי הזוהר הקדוש, התבודד עם ה"נשר הגדול", הפליג עם תנאים ואמוראים בים התלמוד, הגה בדבריהם של צדיקים וגאוני תורה, ועיניו קדמו אשמורות לתיקון חצות, לאמירת סליחות ולפרקי היום יום. יש, ולפני שהיה נכנס לשקוע בתלמודו, או בטרם עמד לשפוך שיחו לפני קונו, הוא היה מוסיף לזיכוך נפש וגוף וטובל במקווה טהרה שדאג להתקין בירכתי מגוריו, ולובש בגדי לבן. בין אם הוא קיץ ובין אם הוא חורף הוא היה מתמיד לטבול במקווה, בזמנו המקווה הראשונה ברחובות, הקיימת עד היום וטובלים בה אנשי העיר, ללא תמורה. כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו היה מאריך בתפילתו ובכוונת הלב, כאילו שכינה כנגדו.
על העבודה…
כיאה לתלמיד חכם הוא למד גם הילכות שחיטה והוסמך להיות שוחט ובודק, אולם ליבו לא מלאו לעסוק בכך. הוא לא פסח על "עיתים לתורה", אותם קיים בגופו ושלא בגופו, גם במשך כל אותן עשרות שנים בהן עבד קשות והיה טרוד בפרנסתו ובפרנסת ביתו, עשה והגדיל בחדרי התורה. כל בוקר היה הרב יוסף רוכב על חמורו לפרדס ברחובות.
ועל גמילות חסדים…
עם עליית יהודי תימן במסגרת העלייה השלישית, קלט עולים בביתו ברחובות, אשר הקימו צריפים על מגרשו. כמו כן הקצה חדרים בביתו, לכל משפחה חדר עד אשר התאקלמו בארץ, והגיעו אל המנוחה והנחלה, וכל זאת שלא על מנת לקבל פרס. עם העלייה של "מרבד הקסמים", שירת במעש ובעיצה את המתיישבים במושבה "קריית עקרון" הסמוכה לרחובות, בכל הנושאים הקשורים לשירותים הדתיים, לרבות עריכת חופה וקידושין, הכנסת תינוקות בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, מינוי שוחטים ובודקים עד שמונו רבנים וכלי קודש שיכלו לספק את צורכי קהילתם, וגם לאחר מכן המשיך לשרת את הקהילה בעריכת ברית מילה לכל דורש וכל זאת, שוב, שלא על מנת לקבל פרס.
אלה אשר זכו לחסות בצילו, נחשפו לפניהם מטמוניו ודבריו, מעטי הכמות ורבי האיכות, אשר זהרו קרני אור, ואשר הכניסו את לב השומעים לפני ולפנים, החל בפשט וכלה בתורת הנסתר.
גדולתו התבטאה גם בהתעניינותו הלבבית והכנה על כל יחיד ויחיד – בפרנסתו, בבריאותו של קטן כגדול, בביקור חולים בבתיהם ובבתי הרפואה, ושאר גמילות חסדים. עד השעות המאוחרות, היה ביתו פתוח לרווחה וכל אשר לו עניין בין אדם לחבירו ובין איש לאישתו, בא לפני הרב והרב שמע – "ובעזרת אלוקים פתרונים" – כך התבטא.
במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, מקפיד היה הרב יוסף. בכמה מהמצוות היה הרב יוסף משקיע אהבה ומסירות אין קץ, והכל לשם שמיים בלבד.
"גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה" – כדברי חז"ל, כך נהג הרב יוסף. ביתו היה באורח קבע, פתוח לרווחה לכל, עניים השיגו בו את חסרונם והשיבו את נפשם וגם צידה לביתם. עוברי אורח מצאו צל קורה ומנוחה, והנוטים ללון ערבה שנתם.
חביבים היו תלמידי החכמים אצל הרב יוסף, שהיה נוהג לארחם תדיר כדי להשיח עימהם בדברי תורה ולהנותם מנכסיו הרוחניים. כל מי שהיה בא לביתו של הרב, זוכה היה לקבלת פנים מאירה מכל בני המשפחה, כאשר על כולם עומד היה הרב וביתו לשרתם.
הוא היה מוהל נודע אשר הכניס כשלוש רבבות אדם מישראל בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, וכדי לקיים מצווה זו היה מכתת רגליו אפילו בשבתות וחגים כחום או קור היום למרחקים, וכל זאת שלא על מנת לקבל פרס.
בחירתו לרב הראשי לעדת התימנים ברחובות
בשנת תשי"ז נפטר הרב מאיר צדוק מזרחי זצ"ל, שהיה רבם של יוצאי תימן בשעריים – רחובות. עיני כל עדת יהודיי תימן ברחובות ועיני רבים אחרים, הופנו עתה אל הרב יוסף בן משולם יחיא להיות רועם הרוחני, ואילו הוא שגרס "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", לא שש לקבל את התפקיד. אולם חזק עליו כבודה של תורה, רצונם של בני עדתו ובקשתם של אישי תורה וציבור, והוא נבחר והוכתר ברוב ייקר ושמחה בתור הרב הראשי (השלישי) לעדת תימן ברחובות רבתי. הרב יוסף נמנה בין חברי הרבנות הראשית ברחובות והיה סגן נשיא איגוד רבני תימן בישראל.
בחירתו של הרב יוסף לרב העדה לא שינתה מאומה משלל מידותיו הנעלות והנשגבות. הוא לא גרע אפילו קורטוב ממנהגיו לפני כן בתורה, במצוות ובצרכי ציבור, ולא עוד אלא, משניטלה ממנו דאגת הפרנסה ויגיעה גופנית, ועתותיו הפכו להיות בידיו, הוא הירבה להעמיס על עצמו עול תורה, עול מצוות ועול צרכי ציבור.
הליכותיו ואורחות חייו
ביתו שנודע עוד קודם לכן כמקום תורה ולומדיה, שקק חיים והיה לבית ועד לחכמים ולגולי תורה. בבית הכנסת שבביתו קיימו גם תלמידים רבים את שיעורם כמימים ימימה, כשעל המדוכה סוגיות ופירושם בפי הרב יוסף.
הנאה יתירה היה נהנה בכל פעם שהיה מזדמן לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיה רואה כיתות של לומדים הוגים בתלמודם. הוא השתוקק, ואף החל בפעולה, להקים בבית הכנסת שבביתו גם בית מדרש קבע, בו יוכלו תלמידים להיות חובשיו בקנותם את התורה בחבורה, אך הוא לא הספיק להגשים את משאלתו.
הרב יוסף היה איש משכמו ומעלה, בעל שיעור קומה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. בקיא בנגלה ובנסתר, בהלכה ובהליכות החיים. מהוגן בסגולות נעלות, במידות תרומיות – איש אשר רוח אלוקים בו – אשר הבין לרוחו של כל פונה ודורש. איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר בא לפניהם.
הבנתו העמוקה בכל עניין, גם הקשה ביותר, הביאו כל דבר ועניין על מקומו בשלום. גדולתו מחד ופשטותו מאידך, היו סוד הצלחתו – במקום גדולתו שם ענוותנותו. מי שהרבה להתקרב לאיש מורם מעם זה, איש החסד, עמוד האמת והשלום, גילה כי קנקן חדש מלא ישן – איש המבין את הוויות העולם ובעיות השעה מתוך בקיאותו ודבקותו בתורה הקדושה.
הערכתו ואהבתו הייתה נתונה לכל אדם באשר הוא אדם, ומצאה את ביטוייה, בפנים מאירות ושוחקות שהסביר לכל אחד. גישה מיוחדת במינה הייתה לו בבואו להוכיח את הזולת – "ולמוכיחים ינעם" – כך גרס, יש להוכיח אותו בדרך הנעימה, בצורה עדינה ורגישה בלי לפגוע בזולת חלילה, ובאמנות נפלאה זו ידע ללבות את הניצוץ במקום שדעך.
הרב יוסף היה איש תורה ואיש עובד אדמה, הוא גדל בתורה ועמלו היה בתורה ובמצוות, והוא גם יגע קשות במשך שנים רבות במלאכת העבודה. היה מקובל מאוד על הבריות וכולם הוקירוהו, את צאן מרעיתו הנהיג בהדרת קודש ושירתם בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו. בענוותנותו שהייתה מופת, ובנועם דבריו, הוא שבה את לב כולם, ובפרט את הדור הצעיר, אותו ידע לקרב לערכי דת ומסורת אבות. היה מעורה בקרב כל העדות ורבים מבניהם של עדות ושבטים בישראל היו מן המשכימים לפתחו, בפעליו תרם רבות והביא למיזוגן של גלויות. אומרים עליו, על הרב יוסף, שלא הקדימו אדם "שלום" מעולם והוא היה מקדים בשלום כל אדם. היה איש המעלה ואיש צורה והוד שנאצלו מיפי נפשו.
יובל השבעים לרב יוסף
בחודש טבת שנת תשכ"ח, נערכה מסיבה לרגל יובל השבעים לרב יוסף. המסיבה נערכה בנוכחותם של אלפי אנשים מהעילית של רחובות, במעמד הרב הראשי ואב"ד רחובות, רבני העיר וסביבותיה, ראש העירייה, יו"ר המועצה הדתית ברחובות, שר הדתות ושר הדואר. מסיבת יובל השבעים נערכה בחסות "הרבנות הראשית לישראל" והמועצה הדתית בק"ק רחובות. במסיבת יובל השבעים הוגשה לרב יוסף, ע"י חתנו – הרב נתן שרעבי שליט"א, מגילת קלף בתיק עץ זית.
הסתלקותו לשמי מרום
בבוקר יום שלישי ערב ראש חודש טבת, נר שישי של חנוכה שנת תש"ל, חש הרב יוסף שלא בטוב ואמר לאישתו – תבדל"א הרבנית אילה תחי' שהוא לא מרגיש כל כך טוב ורוצה ללכת לרופא, הרבנית ענתה לו שהרופא נמצא היום בחופשה ויש לו מחליף במרפאה ברחוב "עזרא".
באותו היום צריך היה הרב יוסף לעשות ברית מילה באולמי "סמדר", והרבנית אמרה לו שהרופא המחליף מקבל קהל היום בין השעות 14:00 – 13:00 ושבדרך לברית שייכנס לרופא שיבדוק אותו.
לאחר שחזר הרב יוסף הבייתה מהברית, שאלה אותו הרבנית אילה האם היה אצל הרופא, ותשובתו הייתה: "לא, את יודעת איפה הייתי? הייתי אצל יוחאי (- בנו) וכבר עשו את הגג על הבית". אז, אמרה לו הרבנית אילה, שילך לרופא אחה"צ, שהוא מקבל קהל בין השעות 18:00 – 16:00, אולם הרב יוסף לא רצה ללכת ובסופו של דבר לא הלך לרופא.
בשעה 16:00 הלך הרב יוסף לקרוא לאנשים לתפילת מנחה, ולאחר התפילה נכנס לביתו עם המורי שלום שרעבי שליט"א, וביחד הם למדו. בינתיים במטבח הכינה הרבנית אילה לביבות ואז גם הגיעו הנכדים וכל אחד התפאר כמה הוא אכל. לאחר שסיימו הרב יוסף והמורי שלום את לימודם אמר הרב, כשומעו את הנכדים מתפארים כל אחד כמה לביבות הוא אכל, "טוב, עכשיו הגיע תורי לאכול לביבות". לאחר מכן נכנסו הרב יוסף והמורי שלום, שתו כוסית לחיים, דיברו מעט בענייני דיומא ולאחר זמן נפרדו.
יותר מאוחר הגיע לבית הרב יוסף, בנו – יוחאי יחיא משולם ז"ל, וישב איתו זמן מה. בינתיים הכינה הרבנית אילה את הבשר לסעודת ראש חודש בערב והאישה הראשונה של הרב – הרבנית לאה ע"ה הלכה למסיבת חנוכה בבית משפחת מזרחי השוכן מול בית הרב. עם הרב ישבו אז שני בניו – יבדל"א עמנואל יחיא משולם הי"ו ויוחאי יחיא משולם ז"ל ואכלו. עמנואל גמר לאכול ואמר שהוא הולך, הרב יוסף שאל אותו: "לאן אתה הולך?", "לסרט!" ענה עמנואל, אז אמר לו הרב יוסף: "אני דואג למצבה", ענה לו עמנואל: "אבא, תאכל, תשתה והכל יהיה בסדר", והלך.
לאחר מכן הגיעו לבית הרב יוסף, בנותיו – גאולה מלכיאל תחי' ובעלה ר' שלום הי"ו וילדיהם, הגרים בסוף הרחוב בו גר הרב יוסף, והרבנית טובה שרעבי תחי' וילדיה, אשר הגיעה מראשון לציון, שם שימש בעלה הרב נתן שרעבי שליט"א כרב מקומי. הם ישבו, אכלו, דיברו, והרב יוסף סיפר להם כל מיני סיפורים, וכן סיפר להם על אביו – הרב משולם יחיא נ"ע, ואיך הוא נפטר. בגמר הארוחה ביקשה הרבנית טובה שרעבי לחזור לביתה בראשון לציון, אז אמר לה הרב יוסף: "בשביל מה לך לנסוע עכשיו הבייתה, קחי את הטלפון ותתקשרי לרב נתן שיעשה את החופה ואחר כך יבוא להנה, תישנו כאן ומחר בבוקר תיסעו הבייתה".
לאחר הסעודה הלך הרב יוסף לישון במיטתו וביקש שאחת מהבנות תכסה אותו בשמיכה ואחת תכין לו כוס תה. תוך כדי שהוא שוכב במיטתו ומחכה לכוס התה, נרדם הרב וביתו הניחה את כוס התה על החלון ליד מיטתו. בינתיים, במטבח סיימה הרבנית אילה לשטוף את הכלים ולסדר את הבית, והלכה למיטה, בדרכה לחדרה פתאום התעורר הרב יוסף וראה אותה, ואז אמר לה: "למה את ככה עוד ערה עד עכשיו, למה את עוד עובדת? מה, אין לך שכל?", הרבנית אילה ענתה לו: "הנה התה, הבת שלך הכינה לך, תשתה אותו" והלכה לישון.עוד לא הספיקה הרבנית אילה להירדם, ואז ניגש למיטתה הרב יוסף ואמר לה: "סליחה שהערתי אותך, תני לי בבקשה כדור", והרבנית ענתה לו: "לא, לא הערת אותי, אני עוד לא נרדמתי" ואז קמה הרבנית ונתנה לו כדור, הוא שתה וחזר לישון.
בשעה 2:00 לפנות בוקר התעוררה הרבנית אילה וראתה את הרב יוסף יושב בפינת הלימוד בחדרו ולומד, היא שאלה אותו: "איך אתה מרגיש" והוא השיב: "רחמי שמיים!", אחר כך חזרה הרבנית למיטתה ונרדמה.
בשעה 4:00 לפנות בוקר התעוררה הרבנית אילה בשנית וראתה את הרב יוסף נכנס לחדרו מכוסה בשמיכה, שאלה אותו הרבנית: "איפה היית?", "הלכתי להדליק את האור בבית הכנסת" ענה לה הרב, והוא משתעל. כשראתה אותו הרבנית משתעל הכינה לו משקה – חלב עם 2 ביצים, הרב שתה ואמר לה: "לכי תיקראי לעמנואל (- בנו הגר בסמוך) שיביא לי רופא", "בשביל מה רופא?" ענתה הרבנית, והרב השיב: "שיביא לי רופא", "אין רופא עכשיו" השיבה לו הרבנית והלכה להכין לו עוד כוס תה, הרב שתה ונשכב במיטתו, הרבנית כיסתה אותו ואז הוא אמר לה: "תלכי! תלכי!" (- לקרוא לעמנואל).
הרבנית אילה הלכה לקרוא לעמנואל וכאשר שבה כבר היה הרב בשתי נשימותיו האחרונות, בראותה זאת צעקה: "עמנואל, בוא מהר!", עמנואל הגיע בריצה ועשה הנשמה לאביו ואז משקה החלב והביצים נפלטו מפי הרב אל פיו של עמנואל. עמנואל טילפן מיד לרופא שיגיע, אך הרופא התמהמה ועמנואל החליט להזמין אמבולנס, שלקח את הרב יוסף לבית החולים "קפלן" ברחובות. הרופא שהגיע יותר מאוחר זעם על כך שלא המתינו לו. בהגיע הרב יוסף לבית החולים "קפלן" פונה לו חדר מיוחד, והחלו לטפל בו. בני המשפחה של הרב המתינו בחוץ ומעבר לזכוכית ראו את הנעשה בחדר, הם צפו בצג אשר הראה כיצד דופק ליבו של הרב הולך ופוחת עד אשר נדם ליבו של הרב יוסף, או אז נסתלק הרב יוסף בן משולם יחיא זצ"ל לישיבה של מעלה והוא בן ע"ב שנים. הרב יוסף נפטר, לדברי הרופאים, מדום לב – מיטת נשיקה.
עם היוודע הבשורה המרה בשכונת שעריים, על הסתלקותו של הרב יוסף לשמי מרום, נפל אבל כבד על העיר רחובות כולה ובפרט על שכונת שעריים. אנשים הגיעו לחדרו של הרב בבית החולים והתפללו שם, קראו פרקי תהילים ולמדו, הרב יוסף לא הוכנס לחדר קירור. במהלך הבוקר הובאה גופת הרב לביתו אשר בשכונת שעריים והוא הוטבל במקווה אותה הקים בביתו, ולאחר הטהרה הוכנס הרב לבית הכנסת שבביתו, ושם נערכו מספר הספדים.
לוויתו של הרב יוסף בן משולם יחיא זצ"ל נערכה החל מהשעה 12:00 בצהריים ועד השעה 17:00 בערב. אחר מיטתו שנתלוותה בפרקי תהילים ובתקיעות שופר, הלך המון עם רב שביטא את צערו וחלק לרב כבוד בלוויה רב גונית, שהעיר רחובות ידעה רק מעטות מסוגה. קיברו נכרה בחלקת הקבורה המשפחתית בבית החיים דשעריים, שבפאתי המושב מרמורק (אגב: זמן מה לפני הסתלקותו, הקדיש הרב יוסף שדה משלו שצורפה לשטח בית העלמין בו הוא נטמן).
אשת הרב יוסף – תבדל"א הרבנית אילה תחי', מספרת, כי ביום הכיפורים האחרון שלו, סיפר לה הרב שהוא חלם חלום: בחלומו הוא רואה שהבית מלא אנשים וכן כל הרחוב בו הוא גר מלא אנשים, והוא – הרב יוסף, הולך ומוזג להם קוניאק בכוסיות "כמו מים" לדבריו. כמו כן הוא ראה את אביו – הרב משולם יחיא נ"ע יושב גם הוא בבית. לאחר שסיים את סיפור החלום אמרה לו הרבנית אילה: "עזוב, זה חלום" והוא ענה: "תתפללי". הוא סיפר את חלומו גם למתפללים בבית הכנסת, והם אמרו לו: "זה רק חלום" וגם להם אמר הרב: "תתפללו".
הרבנית אילה מספרת עוד, כי גם אחיינתו של הרב יוסף סיפרה לה על חלום שחלמה, בו היא רואה את הרב יוסף ואחיו – אהרון ז"ל (אביה, שנפטר שנה קודם לרב) יושבים יחד. הרב יוסף היה נאנח קשות על פטירתו של אחיו אהרון ז"ל, ובמלאת שנה לפטירתו הוא ביקש מהרבנית אילה שתבוא עימו לבית העלמין לפקוד את קבר אחיו.
הכולל שהוקם לזיכרו
כולל אברכים בשם "ישיבת ערב להפצת תורה" ע"ש הרב יוסף משולם זצ"ל, נפתח בערב ראש השנה תשל"א, בבית הכנסת והמדרש "האחים משולם" שבביתו של הרב יוסף (בזאת קוים העיקר במשאלתו של הרב המנוח). בכולל לומדים נבחרי התלמידים שבחרו ללון באוהלה של תורה (בתוכם בני משפחה של הרב המנוח), הם לא רק לומדים אלא גם מרביצים תורה בבתי הכנסיות בשכונותיה של רחובות רבתי.
הרה"ג שלמה הכהן קוק זצ"ל (שנהרג בתאונת דרכים ל"ע, בחנוכה תשל"ב, שנתיים בדיוק לאחר פטירת הרב יוסף), מרא דאתרא ואב"ד דק"ק דרחובות בזמנו, שהיה מן המשתדלים והמכריעים בהקמת הכולל, הסכים לפרוש את חסותו על הכולל. הרב נתן שרעבי שליט"א (חתנו של הרב יוסף משולם, הממלא את מקומו), שהינו הרב דמתא בק"ק תימנים בשעריים וברחובות, קיבל על עצמו לדאוג לפעילות הכולל. המועצה הדתית ברחובות דאז, בראשותו של הרב שמחה ירושלמי זצ"ל והנהלת העיר רחובות יע"א, הבטיחו תקציב לכולל. כמו כן נרתמו לפעולה בני משפחתו של הרב יוסף וקהל מוקיריו יצ"ו, למען תורה שמחזרת על אכסניה שלה.
קריאת הרחוב בו גר הרב, על שמו
בשנת תש"ל, קצת לאחר הסתלקותו של הרב יוסף, הוחלט בועדת השמות של עיריית רחובות, להסב את שם הרחוב בו התגורר הרב יוסף בן משולם עד יומו האחרון – "רחוב שומרי תורה" ולקרותו "רחוב הרב יוסף משולם". ברחוב זה ממשיכים להתגורר עד היום אישתו תבדל"א הרבנית אילה תחי' ובנו עמנואל הי"ו, ובחצר ביתו של הרב יוסף נבנו לאחר שנים, שני בתים לשניים מנכדיו – שמואל בן יוחאי יחיא משולם הי"ו ויוסף בן עמנואל יחיא משולם הי"ו.
כמו כן, בשתי קצוות הרחוב גרות שתיים מבנות הרב – הרבנית טובה שרעבי תחי' וגאולה מלכיאל תחי'. ביתו השלישית של הרב, היא בת הזקונים – הדסה כהן תחי' גרה ברחוב הסמוך והמקביל לרחוב הרב יוסף משולם – רחוב שלום שבזי (גדול רבני ומשוררי תימן), לא בכדי נמצאים שני הרחובות סמוכים זה לזה.
פטירת הרבנית לאה ע"ה אשת הרב יוסף
במוצאי חג שמחת תורה שנת תשל"ח, הגיע לבית הרב יוסף, ידידו של הרב יוסף משכבר הימים – אברהם כהן מתל אביב. הוא אמר לשתי הרבניות – לאה ע"ה ותבדל"א אילה, שהוא בא כיוון שהוא רוצה לראות איך הן חיות לאחר פטירת הרב יוסף, ואז ענתה לו הרבנית לאה ע"ה: "לא חסר לנו כלום, רק המלאך הזה" בהצביעה על תמונת הרב יוסף, התלויה על קיר ביתו של הרב עד היום.
למחרת בבוקר קמו הרבנית לאה, הרבנית אילה והבת הדסה והתכוננו לנסיעה המסורתית שלהן לעיר הקודש ירושלים תותבב"א, לבקשת הרבנית לאה שאמרה שכך נהג הרב יוסף מידי שנה לקחתה.
הנכד ר' אליאב שרעבי הי"ו (אז כבר גרו הרבנית טובה שרעבי ובעלה הרב נתן שרעבי שליט"א ברחובות), הגיע כדי לאכול מלוואח, שהכינה לו הסבתא אילה, וכדי להצטרף לנסיעה לירושלים, מאחר והוא למד שם והכיר את העיר.
הרבנית לאה אכלה, שתתה, שמה לחוח, תפוחי עץ וענבים בתוך הסל והניחה את הסל על השולחן, לקראת היציאה. הרבנית אילה הכינה גם היא כמה דברים וכבר התכוננו לצאת ורק המתינו לנכד אליאב שיסיים לאכול ולברך. בינתיים ביקשה הרבנית לאה מאילה שתיכנס לרגע לחדר להביא כסף לנכדה אחרת – דליה, שהייתה צריכה לנסוע לצבא. הרבנית אילה נכנסה לחדר והרבנית לאה פנתה לכיוון השירותים, טרם הספיקה להיכנס ופתאום הרגישה כמו דפיקה בגבה והחלה נופלת, הרבנית אילה והבת הדסה תפסו אותה ולקחו אותה למיטת הרב שעוד הייתה בחדרו. הן הזמינו מיד אמבולנס ובינתיים הגיע הרב מרדכי שרעבי (אחיו של הרב נתן שרעבי) ועשה לרבנית לאה החייאה, האמבולנס הגיע ולקח את הרבנית לאה לבית החולים "קפלן" ברחובות, אך כל הניסיונות להשיבה לחיים נכשלו והרבנית השיבה את נשמתה לבוראה. הרבנית לאה ע"ה כמו בעלה – הרב יוסף, נפטרה אף היא במיטת נשיקה, והיא בת ע"ה שנים. הרבנית לאה נטמנה בחלקת הקבורה המשפחתית בבית החיים דשעריים ליד מקום מנוחת בעלה הרב יוסף בן משולם יחיא זצ"ל.
קריאת בית הספר על שמו של הרב יוסף
בשנת תשמ"ג הוקם בית ספר, בית הספר עמד שנתיים ללא שם רישמי ונקרא "בית ספר מדאר" ע"ש הרחוב בו הוא שוכן. לאחר שנתיים בחודש חשוון תשמ"ה החליטה מועצת עיריית רחובות לקרוא את שם בית הספר על שמו של הרב יוסף בן משולם זצ"ל. ביום רביעי ל' סיוון תשמ"ה התקיים טקס קריאת שם בית הספר על שם הרב יוסף ובית הספר נקרא מעתה – בית הספר "מעלות משולם". הטקס התקיים ברוב עם והדר, בהשתתפות רבנים ואישי ציבור מהעיר רחובות, בני משפחתו של הרב וכן קהל רב מוקירי זיכרו. במהלך הטקס הוצגה מצגת באומר ובצליל שתיארה את חייו של הרב יוסף משולם, וכמן כן הופיעה מקהלת בית הספר ותזמורת חליליות.

הפוסט הרב מארי יוסף יחיא משולם זצ"ל הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

בשנת תשי"א נבחר לרבה הראשי של רחובות. כרב ראשי פעל לחיזוק היהדות בעיר, בין השאר שקד על שמירתה הציבורית של השבת, יצר סביבו חוג של זוגות צעירים ויזם את הקמתו של בניין הרבנות, אותו שאף להפוך למרכז רוחני הכולל ספריה תורנית עשירה. לימד בישיבת כרם ביבנה ובישיבת הדרום. כיהן כחבר בוועדה לענייני חינוך של הרבנות הראשית ועסק רבות בענייני החינוך התורני. היה מקובל על כל החוגים בציבור הדתי בישראל. היה חבר בחבר הרבנים של הפועל המזרחי ובמקביל כיהן בחבר הנאמנים של החינוך העצמאי של אגודת ישראל.
בחייו נודע גם כפוסק הלכה חשוב ואף נמנה עם הכותבים באנציקלופדיה התלמודית. הגותו מושפעת, כאמור, משיטת המוסר נוסח סלבודקה, יש בה השפעה חזקה של הראי"ה קוק ומשולבים בה גם רעיונות של זרמים אחרים. לשונו פיוטית ועם זאת ברורה, נעימה, נינוחה וקולחת. חיבוריו זכו להצלחה ויצאו בכמה וכמה מהדורות.
ספריו:
• מצוה ולב – ב' כרכים, מאמרים בענייני מחשבה, הגות ומוסר.
• מערכי לב – דברי תשובה לצעירים בענייני השקפה, מעין שו"ת בענייני מחשבה.
• מן הבאר – שיחות לפרשיות השבוע ולמועדים.
• ריח מים – לקט רעיונות הגותיים ומוסריים קצרים, רובם בשיטת בעלי המוסר.
כחניך סלבודקה, הדגיש את גדלות האדם, את יכולותיו, את כוחותיו ואת חובתו להמשיך ולהתעלות במשך חייו.. בנוגע ללימוד התורה אמר: "תפרש את התורה כמיטב הבנתך ובכל שיטה הנראית לך נכונה – ובלבד שנקודת המוצא שלך היא האמונה השלמה בתורה מן השמים".
כאשר נשאל על היחס בין התורה למדע השיב כי קביעותיו של המדע הן בגדר ספק, בעוד האמת התורנית היא ודאית. ראה ערך חיובי בעבודה ובמלאכה ועודד את העוסקים בה.
את הכפירה שייך לתחום המידות והתכונות, כמקובל בקרב בעלי המוסר.. את ערכי הצניעות, בייחוד את חובת כיסוי ראשה של האישה, נימק בצורך הפנימי להימנע מחשיפה פומבית של דברים כלפיהם חש האדם רגש אישי עמוק ואינטימי.
מדינת ישראל הייתה בעיניו הזדמנות גדולה עליה יש לשמוח ולברך. את תקופתו, העשורים הראשונים של המדינה, ראה כפתחה של תקופה רבת סיכויים מצד אחד וסיכונים מצד שני קרא להקפדה על שמירה מרבית של ההלכה והתנגד לשינויים בה. כך למשל, שלל את הנוהג, שהחל מתגבש בבתי הכנסת של הקיבוץ הדתי, לקרוא בתורה בברכה ביום העצמאות.

הפוסט  הרב אהרון אלימלך בר-שאול זצ"ל הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל, בנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל שהיה ראש ישיבת 'עץ חיים' בירושלים, נולד בעיר מיר שבליטא בשנת תרנ"ט. את עיקר חינוכו קיבל מאביו, וכן מרבי יוסף יוזל הורביץ זצ"ל, ה'סבא' מנובהרדוק, תלמידו של רבי ישראל סלנטר זצ"ל ומייסדה של רשת ישיבות נובהרדוק. על טביעת עינו החדה של רבי יוסף הורביץ מן הראוי לספר: ימים רבים היה ר' יוזל משוחח בכל בוקר לאחר תפילת שחרית עם תלמידו צבי יהודה מלצר במשך כשלושת רבעי שעה. היו מבני הישיבה שפנו לרבי יוסף יוזל בטענה על כך שהוא מקדיש זמן כה רב לבחור אחד, כשבזמן זה היה יכול לשוחח עם מספר בחורים! השיב להם רבי יוסף יוזל שבזמן זה הוא אינו מדבר עם יחיד – אלא עם רבים: "בשיחותיי עמו הנני בונה ישיבות"! דבריו של ה'סבא' מנובהרדוק התקיימו במלואם במוסדות השונים שהרב מלצר ייסד בארץ ישראל.
הרב צבי יהודה מלצר עלה לארץ עם אביו בשנת תרפ"ה. זמן מה לימד בישיבה הקטנה של ישיבת 'עץ חיים' בירושלים, ולאחר מכן לימד בישיבת תל אביב ובישיבת הישוב החדש בראשות הרב ראובן טרופ זצ"ל.
בשנת תש"ז נפטר הרב צבי שטיינמן זצ"ל, רבה הראשי של רחובות וחותנו של הרב מלצר, והרב נבחר לכהן כרבה הראשי של רחובות תחתיו. הרב העדיף להישאר בפרדס חנה, אך בעקבות הפצרות של אביו הגאון קיבל הרב צבי יהודה מלצר את המשרה, ובד בבד העביר לרחובות את ישיבת קלצק. מן הרמי"ם שהיו בישיבה אז ידועים הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל, הרב יצחק קוליץ זצ"ל רבה של ירושלים, הרב יואל קלופט זצ"ל אב"ד חיפה, הרב זבולון גרז זצ"ל אב"ד רחובות, הרב משה שמעון וינטרוב זצ"ל והרב אלימלך בר שאול זצ"ל. הישיבה הגבוהה התקיימה עד שנת תשי"ז, ואז התמזגה עם ישיבת הדרום.
בנוסף ייסד הרב ברחובות גם בית דין, שבו שימש כאב"ד שנים רבות. הממונה על נושא זה בסוכנות היהודית (בימי טרום מדינה) התנגד באופן נחרץ להקמת בית דין ברחובות, אבל הרב מלצר בתקיפותו אילץ אותו לאשר את הקמתו. לאחר מכן, בראותו שלבית הדין ברחובות באים אנשים מכל דרום הארץ, כולל אילת ובאר שבע, יזם והקים את בית הדין בבאר שבע. הרב מלצר לקח איתו דיין נוסף ועמו נסע לבאר שבע מדי פעם, ושם הם ישבו כבית דין עם הרב הראשי של באר שבע הרב טנא זצ"ל, בניגוד לדעתו של הרב מיימון, שהיה אז שר הדתות. כך נקבעה עובדת קיומו של בית דין בבאר שבע.
בשנת תשי"ז (1957) ייסד הרב מלצר ברחובות את ישיבת הדרום. ישיבת קלצק התמזגה בישיבה החדשה. בין הרמי"ם בישיבה היו: הרב אלימלך בר שאול, מרדכי ברויאר, הרב יהודה עמיטל, חתנו של הרב מלצר, והרב מאיר צבי ברגמן, חתנו של הרב שך. במסגרת הישיבה הקים הרב מלצר סמינר למורים. היה מראשוני הוגי רעיון ההסדר. תלמידי הסמינר ברחובות היו הראשונים ששירתו בצבא במסגרת ה"הסדר", שאליו הצטרפו מאוחר יותר תלמידי ישיבות אחרות.
בשנת תשי"א (1951) פרש הרב מלצר מרבנות העיר, ואת מקומו מילא הרב אלימלך בר שאול. הרב מלצר המשיך לכהן כאב בית הדין וכראש ישיבת הדרום. כעבור זמן פרש גם מראשות בית הדין ומינה תחתיו את הרב זבולון גרז. בשנת תשכ"ה (1965) נפטר הרב בר שאול, ומיד לאחר פטירתו ייסד הרב מלצר לזכרו כולל אברכים, הפועל עד היום. כמו כן פתח הרב מלצר ישיבה מקצועית ביישוב גן יבנה הסמוך לרחובות.
בשנת תשי"ד (1954), לאחר פטירת אביו, חלה הרב מלצר, וכסגולה נוסף לו השם רפאל, אותו נשא עד מותו. הרב אריה לוין ערך לו גורל הגר"א, והפסוק שעלה בגורל היה: "וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה"‏. ואכן, הרב מלצר נפטר כעבור חמש עשרה שנה, בט"ו תמוז תשכ"ט. נקבר בהר המנוחות בירושלים.
אחר מותו הנציחה עיריית רחובות את זכרו בקריאת רחוב על שמו.

הפוסט  הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

הרב צבי שטיינמן נולד בשנת 1864 בעיירה לבדוב אשר בליטא. הוא למד במשך מספר שנים בישיבת וולוז'ין המפורסמת שהייתה אז הישיבה הגדולה והחשובה ביותר בעולם היהודי , והוסמך לרבנות ע"י הנצי"ב – רבי נפתלי צבי יהודה ברלין שהיה ראש הישיבה.
לאחר נישואיו גר בעיירה סמרגון אשר בליטא ולמד שם בישיבה כאברך ולאחר מכן כיהן שם במשך מספר שנים כראש ישיבה. הרב היה תלמיד חכם ומתמיד גדול , והש"ס שהיה לו בביתו היה מלא הערות והארות בכתב ידו. כמו כן הוא כתב חידושי תורה בחוברות "יגדיל תורה" אשר כל גדולי ישראל כתבו בחוברת זו את חידושי תורתם.
מרן הרב אברהם יצחק כהן קוק למד אף הוא בבית המדרש בסמרגון והרב שטיינמן היה מדבר איתו בלימוד.
לאחר מכן התמנה הרב שטיינמן כרבה של ניז'ני נובגורוד אשר ברוסיה , שהייתה עיירה גדולה על גדות הוולגה. הוא היה אהוב ומקובל על כל יהודי העיר. סבר פניו היה תמיד נעים והאיר פנים לכל אדם והייתה זו הנאה לשוחח איתו.
כיהן כרבה של ניז'ני נובגורוד במשך כעשרים שנה.
כמו כל היהודים הוא סבל ביותר תחת השלטון הקומוניסטי וכפי שהוא כתב בעצמו,היו אלה חיים של חורבן ושממון,מהומה ואפיסת כוחות , המיסים והארנונות התרבו מיום ליום כמו כן גם מחירם של כל צרכי בני האדם .
החיים הרוחניים תחת השלטון הקומוניסטי היו במצב חמור ביותר וחינוך הדור הצעיר חייב היה להיות דווקא ע"י מורים מן האדום האדום הזה. למודי דת לנערים נאסרו בתקיפות רבה .
לאחר מאמצים גדולים , הצליח הרב צבי לצאת מרוסיה ועלה לא"י בשלהי חודש מנחם אב תרפ"ה 1925.
בבואו לארץ גר בת"א,ישב ולמד וכתב משלים אותם רצה כפי הנראה לפרסם.
בשנת תרפ"ו נבחר לכהן כרבה של יבנאל בגליל התחתון.אולם הוא לא קיבל את המשכורת אשר הובטחה לו,הן ע"י הועד הלאומי בירושלים והן ע"י ועד המושבה יבנאל,ומצב פרנסתו היה קשה ביותר.
באחד הימים כאשר רעייתו הרבנית מנוחה נסעה לרופא בת"א,הוא ישב בביתו זמן רב ולמד, לאחר מכן הוא רצה להתנער קצת ויצא מן הבית. דקות ספורות לאחר שיצא מן הבית , היתה רעידת אדמה גדולה בצפון הארץ והקיר אשר לידו ישב דקות אחדות קודם לכן ,התמוטט ונפל על השולחן אשר עליו היה יושב. ברור שאילו היה יושב באותו זמן ליד השולחן,היה נפגע באופן קשה.לאחר מקרה זה עזב הרב את המושבה יבנאל וחזר לת"א.
בהשתדלותם של מחותנו הגאון ר' איסר זלמן מלצר שהיה מגדולי התורה שבדור וראש ישיבת "עץ חיים"
בירושליים,וכן מרן אברהם יצחק הכהן קוק רבה הראשי של א"י הוא נבחר לכהן כרבה הראשי של העיר רחובות,במשרה זו כיהן הרב במשך כעשרים שנה.
הרב צבי שטיינמן זצ"ל נפטר ביום ה' בשבט תש"ז ומקום מנוחתו בבית העלמין ברחובות.

הפוסט  הרב צבי שטיינמן זצ"ל הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

הפוסט חומש דברים הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

הפוסט חומש במדבר הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

הפוסט חומש ויקרא הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.

הפוסט חומש שמות הופיע לראשונה ב-מועצה דתית רחובות.